תנ"ך על הפרק - בראשית לג - בכור שור

תנ"ך על הפרק

בראשית לג

33 / 929
היום

הפרק

יעקב ועשו נפגשים, יעקב מתיישב בשכם

וַיִּשָּׂ֨א יַעֲקֹ֜ב עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ וְהִנֵּ֣ה עֵשָׂ֣ו בָּ֔א וְעִמּ֕וֹ אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת אִ֑ישׁ וַיַּ֣חַץ אֶת־הַיְלָדִ֗ים עַל־לֵאָה֙ וְעַל־רָחֵ֔ל וְעַ֖ל שְׁתֵּ֥י הַשְּׁפָחֽוֹת׃וַיָּ֧שֶׂם אֶת־הַשְּׁפָח֛וֹת וְאֶת־יַלְדֵיהֶ֖ן רִֽאשֹׁנָ֑ה וְאֶת־לֵאָ֤ה וִֽילָדֶ֙יהָ֙ אַחֲרֹנִ֔ים וְאֶת־רָחֵ֥ל וְאֶת־יוֹסֵ֖ף אַחֲרֹנִֽים׃וְה֖וּא עָבַ֣ר לִפְנֵיהֶ֑ם וַיִּשְׁתַּ֤חוּ אַ֙רְצָה֙ שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֔ים עַד־גִּשְׁתּ֖וֹ עַד־אָחִֽיו׃וַיָּ֨רָץ עֵשָׂ֤ו לִקְרָאתוֹ֙ וַֽיְחַבְּקֵ֔הוּ וַיִּפֹּ֥ל עַל־צַוָּארָ֖ו וַׄיִּׄשָּׁׄקֵ֑ׄהׄוּׄ וַיִּבְכּֽוּ׃וַיִּשָּׂ֣א אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּ֤רְא אֶת־הַנָּשִׁים֙ וְאֶת־הַיְלָדִ֔ים וַיֹּ֖אמֶר מִי־אֵ֣לֶּה לָּ֑ךְ וַיֹּאמַ֕ר הַיְלָדִ֕ים אֲשֶׁר־חָנַ֥ן אֱלֹהִ֖ים אֶת־עַבְדֶּֽךָ׃וַתִּגַּ֧שְׁןָ הַשְּׁפָח֛וֹת הֵ֥נָּה וְיַלְדֵיהֶ֖ן וַתִּֽשְׁתַּחֲוֶֽיןָ׃וַתִּגַּ֧שׁ גַּם־לֵאָ֛ה וִילָדֶ֖יהָ וַיִּֽשְׁתַּחֲו֑וּ וְאַחַ֗ר נִגַּ֥שׁ יוֹסֵ֛ף וְרָחֵ֖ל וַיִּֽשְׁתַּחֲוֽוּ׃וַיֹּ֕אמֶר מִ֥י לְךָ֛ כָּל־הַמַּחֲנֶ֥ה הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר פָּגָ֑שְׁתִּי וַיֹּ֕אמֶר לִמְצֹא־חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י אֲדֹנִֽי׃וַיֹּ֥אמֶר עֵשָׂ֖ו יֶשׁ־לִ֣י רָ֑ב אָחִ֕י יְהִ֥י לְךָ֖ אֲשֶׁר־לָֽךְ׃וַיֹּ֣אמֶר יַעֲקֹ֗ב אַל־נָא֙ אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ וְלָקַחְתָּ֥ מִנְחָתִ֖י מִיָּדִ֑י כִּ֣י עַל־כֵּ֞ן רָאִ֣יתִי פָנֶ֗יךָ כִּרְאֹ֛ת פְּנֵ֥י אֱלֹהִ֖ים וַתִּרְצֵֽנִי׃קַח־נָ֤א אֶת־בִּרְכָתִי֙ אֲשֶׁ֣ר הֻבָ֣את לָ֔ךְ כִּֽי־חַנַּ֥נִי אֱלֹהִ֖ים וְכִ֣י יֶשׁ־לִי־כֹ֑ל וַיִּפְצַר־בּ֖וֹ וַיִּקָּֽח׃וַיֹּ֖אמֶר נִסְעָ֣ה וְנֵלֵ֑כָה וְאֵלְכָ֖ה לְנֶגְדֶּֽךָ׃וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו אֲדֹנִ֤י יֹדֵ֙עַ֙ כִּֽי־הַיְלָדִ֣ים רַכִּ֔ים וְהַצֹּ֥אן וְהַבָּקָ֖ר עָל֣וֹת עָלָ֑י וּדְפָקוּם֙ י֣וֹם אֶחָ֔ד וָמֵ֖תוּ כָּל־הַצֹּֽאן׃יַעֲבָר־נָ֥א אֲדֹנִ֖י לִפְנֵ֣י עַבְדּ֑וֹ וַאֲנִ֞י אֶֽתְנָהֲלָ֣ה לְאִטִּ֗י לְרֶ֨גֶל הַמְּלָאכָ֤ה אֲשֶׁר־לְפָנַי֙ וּלְרֶ֣גֶל הַיְלָדִ֔ים עַ֛ד אֲשֶׁר־אָבֹ֥א אֶל־אֲדֹנִ֖י שֵׂעִֽירָה׃וַיֹּ֣אמֶר עֵשָׂ֔ו אַצִּֽיגָה־נָּ֣א עִמְּךָ֔ מִן־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֣ר אִתִּ֑י וַיֹּ֙אמֶר֙ לָ֣מָּה זֶּ֔ה אֶמְצָא־חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י אֲדֹנִֽי׃וַיָּשָׁב֩ בַּיּ֨וֹם הַה֥וּא עֵשָׂ֛ו לְדַרְכּ֖וֹ שֵׂעִֽירָה׃וְיַעֲקֹב֙ נָסַ֣ע סֻכֹּ֔תָה וַיִּ֥בֶן ל֖וֹ בָּ֑יִת וּלְמִקְנֵ֙הוּ֙ עָשָׂ֣ה סֻכֹּ֔ת עַל־כֵּ֛ן קָרָ֥א שֵׁם־הַמָּק֖וֹם סֻכּֽוֹת׃וַיָּבֹא֩ יַעֲקֹ֨ב שָׁלֵ֜ם עִ֣יר שְׁכֶ֗ם אֲשֶׁר֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן בְּבֹא֖וֹ מִפַּדַּ֣ן אֲרָ֑ם וַיִּ֖חַן אֶת־פְּנֵ֥י הָעִֽיר׃וַיִּ֜קֶן אֶת־חֶלְקַ֣ת הַשָּׂדֶ֗ה אֲשֶׁ֤ר נָֽטָה־שָׁם֙ אָהֳל֔וֹ מִיַּ֥ד בְּנֵֽי־חֲמ֖וֹר אֲבִ֣י שְׁכֶ֑ם בְּמֵאָ֖ה קְשִׂיטָֽה׃וַיַּצֶּב־שָׁ֖ם מִזְבֵּ֑חַ וַיִּ֨קְרָא־ל֔וֹ אֵ֖ל אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
ויחץ את הילדים על לאה וגו'. לכל אחת אמר קחי את ילדיך ואם תצטרך תנוסו עם ילדים: ואת רחל ואת יוסף אחרונים. חביב אחרון כדי שיהא לו ידים לנוס: שבע פעמים. השתחוואה קודם גשתו לאחיו ועשו רץ לקראתו כדי שלא ישתחווה עוד: ותגשן השפחות. כאילו אומ' ותגשן השפחות הנה וילדיהן ותשחתוין ולפי שהן ב' ויכול לומר בהן לשון רבים תלה השתחוואה בהן. בספר הדייקו' של אבן פרחון ראיתי כי משום הכי כתב באמהות ותשתחוין ובאחרים כתיב וישתחוו כי בני שפחות לא השתחוו נותן טעם לדבר כי כשראו אמותם משתחוות אמרו אמותינו משתחוות כי כן דרכן להשתחוות לכל אבל אנו לא נשתחווה ולכך כת' בהן ותשתחוין אבל בני הגבירות שראו אמותם משתחוות השתחוו גם הם ולכך כתב וישתחוו ואני אומר והלא כבר ראו יעקב שהוא גביר לכולם שהשתחווה ג' פעמים ולכך נר' לי כי כל מקום שיש שם זכרים ונקיבות אם מתחיל בנקיבות מדבר בלשון נקיבה כמו ותגשן השפחות ותגש גם לאה, ותבאנה נערות אסתר וסריס' וכשהוא מתחיל בזכר מדבר בלשון זכר כמו ואחר נגש יוסף וכשהוא מתחיל בלשון נקיבה פעמ' הוא מסיים בלשון זכר דסליק מינייהו ותבאנה נערות ויגידו לה ופעמים דקאי ארישא ומסיים בלשון נקיבה כי הכא ותגשן השפחות [ואף בתלמודינו במה מדליקין ובמה אין מדליקין וקאי אמאי דסליק מיניה במה בהמה יוצאת ובמה אינה יוצאת יוצא גמל וכן נר' דכולם השתחוו ודאם לא השתחוו למה נגשו. הג"ה] אבל, לאה שהיא יחידה תלה השתחוואה ברבים: ואחר נגש יוסף ורחל. דרך שריות וצנועות להוליך אחד מבניהם לפניהם: מי לך כל המחנה. כלו' מי שלח כל המחנה הזה: ויאמר למצוא חן בעיני אדוני. כלו' איני שלי אלא ששלחתיו למצוא חן בעיניך: כי על כן ראיתי פניך. על כן כי ראיתי פניך במנחה כדרך שרואים פני אלהים במנחה כדכתי' (תהלים י"ז) ואני בצדק אחזה פניך: ותרצני. המנחה והביאני שהייתי חפץ לראות פניך כראות פני אלהים: וכי יש לי כל. ואיני חסר בכך כלום: עלות. לשון מעוברות ומיניקות כמו (ישעיה מ"ט) התשכח אשה עולה וכן (שם מ') עלות ינהל ועל שם הולד שנקרא עולל קרוא אותן עלות: עלות עלי. כמו הם עלות ועלי לנהגם לאט ולפי שאמר עלות אמר עלי שזה צחות לשון הקודש לומר לשון נופל על לשון: ודפקום. לשון דודי דופק כלו' אם ידחקום ויכום כדי למהרן: לאטי. לאט שלי אממאדיש"א בל' כמו (ש"ב י"ח) לאט לי לנער, ההולכים לאט: שעירה. הרחיב לו את הדרך לשעיר: למה זה. כלו' למה זה תניחם איני חפץ אלא שאמצא חן בעיני אדוני: ויבן לו בית. לדירת עצמו: שלם. שם העיר אלא מזה המעשה ואילך נקרא שכם על שם שהיה שכם אדוני הארץ ונשיא ונכבד: קשיטא. אין לו דמיון ופתרונו לפי ענינו צאן כמו שתירגם אונקלוס או מעה כמו שאמרו רבותינו שכן בכרכי הים קורין למעה קשיטא: ויקרא לו. עליו כמו שאמר אמרי לי אחי הוא שהוא עלי כלו' עליו התפלל אל אלהי ישראל:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך